מה העונש על תקיפה סתם לעומת תקיפה הגורמת חבלה?

מה נחשב בכלל לתקיפה לפי חוק העונשין?

המילה “תקיפה” יוצרת לעיתים תמונה של אגרופים או בעיטות. ההגדרה המשפטית רחבה בהרבה.

סעיף 378 לחוק העונשין מגדיר תקיפה כהכאת אדם, נגיעה בו, דחיפתו או הפעלת כוח אחרת על גופו, במישרין או בעקיפין, ללא הסכמתו או בהסכמה שהושגה בתרמית. הפעלת כוח יכולה לכלול גם שימוש בחום, באור, בחשמל, בגז, בריח או בחומר אחר, כאשר השימוש עלול לגרום נזק או אי־נוחות.

לכן, גם המעשים הבאים עשויים להיחשב לתקיפה:

• דחיפה במהלך ויכוח;
• אחיזה בכוח ביד או בבגד;
• סטירה;
• משיכה בשיער;
• יריקה לעבר גופו של אדם;
• שפיכת נוזל;
• חסימת תנועה באמצעות הפעלת כוח גופני.

לא כל מגע הוא תקיפה. מגע מקרי ברכבת צפופה, היתקלות בלתי מכוונת או פעולה שנעשתה בהסכמה אינם מקימים בהכרח עבירה. התביעה צריכה להוכיח את היסוד העובדתי ואת המודעות הנדרשת למעשה ולנסיבותיו.

מהי תקיפה סתם לפי סעיף 379?

סעיף 379 לחוק העונשין קובע כי התוקף אדם שלא כדין צפוי לעונש מרבי של שנתיים מאסר, אם לא נקבע עונש אחר בשל נסיבות העבירה.

המונח “תקיפה סתם” עלול להטעות. המילה “סתם” אינה מלמדת שמדובר במעשה מותר או חסר משמעות. זהו שמה המשפטי של עבירת התקיפה הבסיסית, שבה התביעה אינה נדרשת להוכיח שהמעשה גרם לחבלה של ממש.

לדוגמה, אדם עשוי להיות מואשם בתקיפה סתם אם דחף אדם אחר בכוונה במהלך ויכוח, גם כאשר הנדחף לא נפל, לא נזקק לטיפול רפואי ולא נותר סימן על גופו.

עם זאת, ככל שהפעלת הכוח הייתה קלה, נקודתית ולא גרמה נזק, עשויה להיות לכך חשיבות בהחלטה אם להגיש כתב אישום ובקביעת העונש.

מהי תקיפה הגורמת חבלה של ממש?

סעיף 380 לחוק העונשין עוסק במי שתקף אדם וגרם לו בכך חבלה של ממש. העונש המרבי הקבוע לעבירה הוא שלוש שנות מאסר.

בעבירה זו על התביעה להוכיח שלושה רכיבים:

1. התרחשה תקיפה כהגדרתה בחוק.
2. נגרמה למתלונן חבלה של ממש.
3. קיים קשר סיבתי בין התקיפה לבין החבלה.

הדרישה השלישית חשובה במיוחד. העובדה שעל גופו של המתלונן נמצאה חבלה אינה מוכיחה לבדה שהחשוד גרם לה. יש לבדוק מתי הופיעה החבלה, אם היא מתיישבת עם תיאור האירוע ואם קיימת אפשרות שנגרמה לפניו, אחריו או בדרך אחרת.

מה נחשב לחבלה של ממש?

חבלה של ממש אינה חייבת להיות שבר, פציעה עמוקה או נזק קבוע. גם פגיעה גופנית שאינה חמורה עשויה להספיק, אם יש לה ביטוי מוחשי ומשמעותי בנסיבות העניין.

בין הדוגמאות האפשריות:

• שריטה;
• שטף דם או סימן כחול;
• נפיחות;
• חתך;
• דימום;
• אדמומיות שאינה רגעית בלבד;
• כאב ממשי;
• הגבלה זמנית בתנועה;
• רגישות גופנית;
• חבלה בשן.

עם זאת, לא כל תחושת אי־נוחות או כאב חולף הופכת את המעשה אוטומטית לעבירה לפי סעיף 380. בית המשפט בוחן את טיב הפגיעה, עוצמתה, משכה והראיות שהוצגו להוכחתה.

מה העונש על תקיפה הגורמת חבלה?

העונש המרבי על תקיפה הגורמת חבלה של ממש הוא שלוש שנות מאסר. גם כאן אין עונש אחיד.

בית המשפט בוחן, בין היתר:

• את עוצמת האלימות;
• מספר המכות ומשך האירוע;
• סוג החבלה וחומרתה;
• אם נעשה שימוש בחפץ;
• אם התקיפה הייתה מתוכננת;
• פערי הכוחות בין הצדדים;
• הסיבה לפרוץ העימות;
• חלקו של המתלונן באירוע;
• עברו הפלילי של הנאשם;
• הודאה, חרטה ופיצוי;
• הליך טיפולי ושיקומי;
• הזמן שחלף מאז המקרה.

עונש המקסימום מסמן את גבול הענישה שקבע המחוקק. הוא אינו העונש הרגיל שמוטל בכל תיק.

מתי העונש עלול להיות מוכפל?

סעיף 382 לחוק העונשין קובע מספר נסיבות מחמירות.

תקיפה בצוותא

כאשר שני אנשים או יותר נוכחים וחוברים יחד לביצוע תקיפה לפי סעיפים 379 או 380, העונש המרבי של כל אחד מהם עשוי להיות כפול:

• עד ארבע שנות מאסר בגין תקיפה סתם;
• עד שש שנות מאסר בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

לא נדרש בהכרח שכל המשתתפים יכו בפועל. השאלה היא אם הם חברו יחד לביצוע המעשה ומה היה חלקו של כל אחד.

תקיפה סתם כלפי בן משפחה

תקיפה סתם כלפי בן משפחה כהגדרתו בסעיף 382 עשויה להוביל לעונש מרבי של ארבע שנות מאסר. ההגדרה כוללת בן זוג, לרבות ידוע בציבור ומי שהיה בן זוג בעבר, וכן קטין או חסר ישע שהחשוד אחראי עליו.

מידע נוסף מופיע בעמוד העוסק בעבירות אלימות במשפחה.

חבלה של ממש כלפי בן זוג

כאשר אדם תוקף בן או בת זוג וגורם להם חבלה של ממש, העונש המרבי עשוי להגיע לשש שנות מאסר.

כאן חשוב לדייק: ההחמרה המסוימת בסעיף 382(ג) מתייחסת לתקיפה הגורמת חבלה כלפי בן זוג, ולא לכל קרוב משפחה באשר הוא. כאשר הנפגע הוא קטין או חסר ישע, עשויים לחול סעיפים אחרים וחמורים יותר.

מה הדין בתקיפת עובד ציבור?

תקיפת עובד ציבור היא עבירה נפרדת לפי סעיף 382א לחוק העונשין. היא עשויה לחול, למשל, כאשר התקיפה קשורה למילוי תפקידו של שוטר, פקח או עובד ציבור אחר.

העונש המרבי הבסיסי הוא שלוש שנות מאסר. בנסיבות מחמירות שנקבעו בחוק הוא עשוי להגיע לחמש שנות מאסר. קיימות הוראות מיוחדות גם בנוגע לעובדי חירום ולעובדי חינוך.

לכן, לא נכון להסתפק בשאלה אם נגרמה חבלה. יש לבדוק גם מי הנפגע, מה היה תפקידו ומה היה הקשר בין התקיפה הנטענת לבין מילוי התפקיד.

האם ניתן לסגור תיק תקיפה בהסדר מותנה?

במקרים המתאימים, כן. הסדר מותנה מאפשר לסגור תיק ללא הגשת כתב אישום, לאחר שהחשוד מודה בעובדות ומקיים תנאים שנקבעו מול התביעה. התנאים עשויים לכלול פיצוי, קנס, התחייבות, טיפול או פעולות נוספות.

במאגר הרשמי של הסדרים מותנים שפרסמה פרקליטות המדינה ניתן למצוא גם מקרים של תקיפה סתם ושל תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עם זאת, ההתאמה למסלול תלויה בחומרת האירוע, בעבר הפלילי, בנסיבות החשוד, בעמדת התביעה וביתר תנאי החוק.

הסדר מותנה אינו בהכרח התוצאה הנכונה כאשר קיימת טענת חפות ממשית. לפני שמודים בעובדות, צריך לבחון אם קיימת אפשרות לסגור את התיק ללא הודאה או להפריך את החשד.

ההבדלים המרכזיים בין העבירות

ההבחנה אינה טכנית בלבד. שינוי סעיף האישום מתקיפה הגורמת חבלה לתקיפה סתם עשוי להשפיע על תיאור העובדות, מתחם הענישה, האפשרות להסדר ועל שאלת ההרשעה.

האם חייב להיות מסמך רפואי?

לא. תעודה רפואית עשויה לתמוך בטענה שנגרמה חבלה, אך היא אינה תנאי הכרחי להרשעה. אפשר לנסות להוכיח חבלה גם באמצעות:

• תמונות שצולמו לאחר האירוע;
• סרטוני מצלמות אבטחה;
• מצלמות גוף של שוטרים;
• עדויות של מי שראה את הפגיעה;
• עדות המתלונן;
• הודעות שנשלחו בסמוך לאירוע;
• הקלטת שיחת מוקד 100;
• תיעוד של מד״א;
• ממצאים שנתגלו על ידי שוטר.

מנגד, גם מסמך רפואי אינו מוכיח בהכרח שהחשוד גרם לחבלה. רופא מתעד בדרך כלל את הממצאים ואת הדברים שהמטופל סיפר לו. הרישום אינו הופך את גרסת המתלונן לעובדה מוכחת ואינו מכריע מי הפעיל את הכוח.

כיצד בודקים אם התקיפה גרמה לחבלה?

הבדיקה מתחילה בבניית ציר זמן. בין היתר, יש לברר:

• מתי צולמה החבלה לראשונה;
• כמה זמן חלף בין האירוע לבדיקה הרפואית;
• האם המתלונן מסר גרסה עקבית בנוגע למנגנון הפגיעה;
• האם סוג החבלה מתאים למעשה שתואר;
• האם קיימים אירועים קודמים או מאוחרים שיכולים להסביר אותה;
• האם היו מעורבים נוספים;
• האם הסרטון מתעד את רגע הפגיעה;
• האם קיימת חבלה גם על גופו של החשוד;
• האם התיעוד הרפואי כולל ממצא ממשי או רק את תלונת המטופל.

כאשר אין התאמה בין תיאור התקיפה לבין מיקום החבלה, צורתה או מועד הופעתה, עשוי להתעורר ספק בקשר הסיבתי. במקרים כאלה ניתן לעיתים לפעול לשינוי סעיף האישום מסעיף 380 לסעיף 379, ואף לטעון שלא הוכחה תקיפה כלל.

מה העונש על תקיפה סתם?

העונש המרבי על תקיפה סתם הוא שנתיים מאסר. עם זאת, אין משמעות הדבר שכל מי שמורשע בעבירה יישלח למאסר.

במקרה ברף נמוך, בית המשפט עשוי לשקול ענישה כגון:

• מאסר על תנאי;
• שירות לתועלת הציבור;
• צו מבחן;
• קנס;
• פיצוי לנפגע העבירה;
• התחייבות להימנע מעבירה;
• עבודות שירות, כאשר מוטל מאסר המתאים לכך;
• במקרים חריגים, סיום ההליך ללא הרשעה.

לעומת זאת, אלימות חוזרת, עבר פלילי, שימוש בחפץ, פגיעה באדם פגיע או הפרת תנאי הרחקה עלולים להביא לענישה מחמירה יותר.

אילו ראיות חשובות בתיק תקיפה?

תיקי תקיפה אינם מוכרעים תמיד לפי השאלה מי הציג את החבלה הבולטת יותר. יש לבחון את מכלול הראיות:

• גרסאות הצדדים;
• מועד הגשת התלונה;
• שיחת מוקד 100;
• סרטוני אבטחה;
• תיעוד ממצלמות גוף;
• הקלטות שבוצעו כדין;
• הודעות WhatsApp לפני האירוע ואחריו;
• תמונות;
• תיעוד רפואי;
• עדי ראייה;
• סימני חבלה על החשוד;
• התנהגות הצדדים לאחר האירוע;
• סתירות בין התלונה, העדות והתיעוד.

לעיתים סרטון קצר מציג רק את סוף העימות. אדם שנראה בו מפעיל כוח עשוי לטעון כי ניסה להדוף תקיפה שקדמה לתחילת הצילום. לכן חשוב לאתר את התיעוד המלא ולא להסתפק בקטע שהועבר למשטרה.

אילו טענות הגנה אפשר להעלות?

לא התרחשה תקיפה

אפשר לטעון שלא היה מגע, שהמגע היה מקרי או שהמתלונן זיהה את האדם הלא נכון.

לא נגרמה חבלה של ממש

ייתכן שהוכחה הפעלת כוח, אך לא הוכחה פגיעה מוחשית שמצדיקה אישום לפי סעיף 380. במצב כזה עשויה להתעורר שאלה אם לכל היותר מדובר בתקיפה סתם.

אין קשר בין המעשה לחבלה

גם כאשר קיימת חבלה, התביעה צריכה להוכיח שהיא נגרמה כתוצאה מהמעשה המיוחס לחשוד.

הגנה עצמית

סעיף 34י לחוק העונשין עשוי להעניק הגנה למי שפעל באופן שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, אשר יצרה סכנה מוחשית לפגיעה בגופו, בחירותו, ברכושו או באינטרס מוגן אחר.

הטענה מחייבת בחינה של כמה תנאים, ובהם:

• קיומה של תקיפה שלא כדין;
• סכנה מוחשית;
• מיידיות;
• נחיצות התגובה;
• יחס סביר בין הסכנה לבין הכוח שהופעל;
• השאלה אם הטוען להגנה עצמית הביא בהתנהגותו הפסולה להתפתחות העימות תוך צפיית האפשרות לכך.

אין כלל אוטומטי שלפיו מי שנפגע ראשון הוא תמיד המתגונן. גם תגובה שהחלה כהגנה עצמית עלולה להפוך לתקיפה אם נמשכה לאחר שהסכנה חלפה או חרגה באופן בלתי סביר.

סתירות בגרסת המתלונן

פערים בנוגע למיקום, למועד, לאופן התקיפה או לזהות המעורבים עשויים לפגוע במהימנות הגרסה. עם זאת, לא כל אי־דיוק קטן יוצר ספק סביר. יש להתמקד בסתירות שנוגעות לליבת האירוע.

מחדלי חקירה

אי־איסוף סרטון, הימנעות מחקירת עד מרכזי או התעלמות מחבלות החשוד עשויים להיות בעלי משמעות. מחדל חקירה אינו מביא אוטומטית לזיכוי, אך הוא עשוי לחזק ספק שקיים בחומר הראיות.

האם מתלונן יכול לבטל תלונה על תקיפה?

מתלונן יכול למסור שהוא אינו מעוניין בהמשך ההליך, אך אינו מוסמך לבטל לבדו תיק פלילי. לאחר הגשת התלונה, המשטרה והתביעה מחליטות אם להמשיך בחקירה ואם להגיש כתב אישום.

חזרה מתלונה עשויה להיבחן בחשדנות, במיוחד בתיקי אלימות במשפחה. הרשויות עשויות לבדוק אם השינוי נובע מלחץ, פחד, פיוס או רצון להגן על החשוד.

אין ליצור קשר עם המתלונן כדי לשכנע אותו לשנות את גרסתו. פנייה כזאת עלולה להחמיר את המצב המשפטי.

מה צפוי בחקירה בחשד לתקיפה?

בחקירה עשוי החשוד להתבקש להתייחס לגרסת המתלונן, לחבלות, לסרטונים, להודעות ולעדי ראייה. החוקר עשוי להציג רק חלק מהמידע או להטיח בחשוד טענות שאינן משקפות בהכרח את מלוא חומר הראיות.

לפני החקירה חשוב להבין:

• מהי גרסת החשוד המלאה;
• אם קיימת טענת הגנה עצמית;
• אילו ראיות צריך לשמור;
• אם יש עדים שהמשטרה טרם איתרה;
• כיצד להסביר חבלות שנמצאו על הצדדים;
• מהי המשמעות של שתיקה או של מסירת גרסה חלקית.

מידע נוסף ניתן לקרוא במדריך בנושא הכנה וליווי בחקירה ובמאמר על חקירה במשטרה עם עורך דין פלילי.

האם הרשעה היא תוצאה הכרחית?

לא. בהתאם לראיות ולשלב ההליך, ניתן לבחון מסלולים שונים:

• סגירת התיק לפני כתב אישום;
• שינוי עילת הסגירה;
• הסדר מותנה;
• שימוע לפני הגשת כתב אישום;
• תיקון סעיף 380 לסעיף 379;
• ביטול אישום;
• הסדר טיעון;
• ניהול הוכחות וזיכוי;
• סיום ללא הרשעה, במקרים החריגים המתאימים.

כאשר הנאשם נעדר עבר פלילי והאירוע נמצא ברף חומרה נמוך, ניתן לעיתים לבחון סיום הליך פלילי ללא הרשעה. תוצאה זו אינה אוטומטית ודורשת תשתית קונקרטית בנוגע לנזק הצפוי מההרשעה ולנסיבות העבירה.